6:00 – מונית אוספת בבן הראשון ואלתרמן שבמערב ראשון. כבודת יד בלבד מאפשרת מעבר
חלק ומכוונים ישר לטרקלין דן. נשנוש קל ועולים למטוס – ג'מבו ענק, לברצלונה. איחור קל (כרגיל
באל על) וממריאים.
טיסה חלקה ונחיתה בברצלונה בזמן. המעבר לטיסות המשך לא מסודר ולא מובן. מכוונים אותנו בטעות
חזרה לטיסה לתל אביב. שני פקידי הגירה נחמדים מחזירים אותנו חזרה לא לפני שמבהירים לנו שהם
אוהדי ריאל ואתלטיקו (לא לשכוח שאנחנו בברצלונה).
4 שעות המתנה מאפשרות לנו לצאת לשמש ולאכול טאפסים טעימים בליווי בירה קרה. בדיוטי פרי איציק מחליט שהוא רוצה לטוס לליסבון על "טובלרון".
מטוס קטנטן לליסבון מאלץ אותנו להעביר את המזוודות לתא המטען (כמו במכונית). כריך ובקבוקון משקה קטן מלווים את הטיסה.
שעה וחצי של טיסה, נחיתה מפחידה ואנחנו בליסבון.
את המונית אנחנו מאתרים בקומת הטיסות היוצאות (לפי המלצה – נהגי המוניות באזור זה אמינים
יותר). 15 דקות, 12 יורו כולל טיפ ואנחנו בפתח הדירה שברובע אלפמה.
דלת הדירה סגורה ללא מענה. בעל המסעדה שליד מספיק לומר שבעלת הדירה הייתה לפני כמה דקות ופליפה, בעלת הדירה המחייכת מופיעה.
מנסים להיכנס לדירה ומנעול הדלת ממאן להיפתח. לאחר מאמץ פליפה מצליחה ומתנצלת. הדירה
מקסימה ומטופחת. מחליטים להשתמש בדלת אחרת שמובילה לרחוב האחורי, שנמצא שתי קומות
נמוך יותר עקב המבנה ההררי של אלפמה.
יורדים רגלית במסלול של חשמלית 28 ההיסטורית ועוצרים לתצפית על רובע אלפמה.
כיכר רחבת הסחר שליד הים הפכה למתחם ליגת האלופות וחברות הספונסרים הקימו מבנים ועמדות
לטובת האוהדים.
עולים במדרחוב אוגוסטה עד לכיכר רוסיו. קונים כרטיסי תחבורה בקיוסק (6.5 יורו עבור 24 שעות).
התור בפינה הצפונית של הכיכר מרמז על מיקום החנות המיתולוגית לממכר המשקה הממכר שרי.
מוותרים הפעם וממשיכים בשדרות לכוון מסעדת הדגים רמירו (המלצה מתוכנית הטלוויזיה של אנטוני
בורדיין – 48 שעות בליסבון). טעות בכוון מחייבת אותנו לחזור ולעבור שוב בכיכר ובכך מאפשרת
טעימה של כוסית השרי שנקראת בפי המקומיים – "ג'ינג'ינה". המשקה חזק ולסיום יש גם 3 דובדבנים.
מוצאים את המסעדה והתור מחוץ למסעדה מבהיר לנו שכדאי לוותר. גם מסעדות נוספות באזור מלאות. חוזרים בתחתית לרובע בריו אלטו ושם מוצאים מסעדה נחמדה לארוחת ערב.
איציק בקר (הארנבת נגמרה) וישראל סלמון בגריל בליווי בירות מקומיות.
חוזרים בקו 28 עד לחדר – יום ארוך ומהנה.
יום ו' – 23.5
בוקר ראשון בליסבון – השכמה מוקדמת ויציאה בסביבות 8:30. קפה ומאפה בבית הקפה השכונתי שבסמטאות אלפמה המתעוררת.
בסמטאות הרובע מתחילים לקשט ולבנות את המבנים הארעיים שישמשו בעוד שבועיים את באי פסטיבל "סנט אנטוניו" המיוחד. כל המבנים והבמות נבנים משאריות עצים, חלקי ארונות וקרשים ישנים.
מחפשים את שוק הגנבים באזור ומתברר שהשוק פועל רק בשבת (נקודה שלילית למדריך!).
באוטובוס ותחתית מגיעים עד לגנים הבוטניים שמתכוננים לשבוע הספר – עשרות ביתנים נבנים
לאורך הגנים.
ממשיכים בחשמלית מס' 15 המודרנית (להבדיל מהחשמליות 12 ו 28 הישנות, הפועלות באזורים ההרריים – אלפמה, בריו אלטו) עד לאזור בלם. בדרך יורדים לקנות דובדבנים בדוכן וממשיכים באוטובוס.
בבלם אנחנו מסיירים ומבקרים בכנסיית ג'ירונימו המרשימה ויורדים לאזור הנמל.
עולים במעלית שבתוך אנדרטת התגליות של פורטוגל לתצפית על האזור. בין הדמויות שעל האנדרטה ניתן לזהות את מגלן ווסקו דה גמה – יורדי הים המפורסמים.
באגט עוף ובירה מרגיעים את הרעב וגם את רעבונם של היונים באזור.
איציק לא מוותר ועומד בתור לעוגיות "פסטיס דה בלם" – העוגייה האלוהית של הקונדיטוריה בבלם.
קונים רביעית עוגיות (מאוחר יותר, בישיבה, נסתער עליהם).
חוזרים באוטובוס עד למרכז. עוברים שוב במתחם ליגת האלופות ואיציק זוכה ב 2 גלידות בזכות קניה במאסטר קארד ומענה על שאלות טריוויה.
יושבים לנוח בבית קפה פתוח ומתענגים על עוגיות "פסטיס דה בלם" המדהימות.
נכנסים לחנות מיוחדת של שימורי דגים – בעיקר סרדינים ומקבלים הסבר מלומד על הסוגים המיוחדים
שמתברר שההתייחסות היא כפי שמתייחסים ליין – "שנת 2011 הייתה שנה מצוינת לדיג הסרדינים".
הנזק - שישית שימורי סרדינים ארוזים באריזות צבעוניות וממרח טונה.
חוזרים לחדר בקו 12 המהיר והפחות עמוס. מנוחה לפני בילוי הלילה.
19:00 – יוצאים רגלית דרך סמטאות אלפמה לכוון מסעדת/מועדון הפאדו. המקום קטנטן, 27 מקומות
ישיבה ובעל המקום מקבל אותנו בלבביות.
מתמקמים ואט אט המקום מתמלא. האורחים, בעיקר תיירים זרים מצרפת, ארה"ב, איטליה וכמובן ישראל.
בעל המקום מפזז בין השולחנות, מספר סיפורים ומחבר בין האורחים. לידנו מתיישבים זוג אחים איטלקים ממילאנו. שיחה קולחת על מכבי תל אביב והזכייה ביורו שנערך במילאנו ועל כך שאין
ברשותם כרטיסים לגמר שיערך מחר.
על השולחנות יש כבר גבינות ונקניקים בתוספת ממרחים וזיתים. שתיה ויין מוגשים יחד עם המנה העיקרית.
אנחנו אוכלים מנה בשרית שמשולבת בצדפות בצמוד לאורז טעים. ההגשה לשולחן מוגשת בתוך כלי דמוי ווק סיני עם מכסה. רק בעל המקום מורשה לפתוח את המכסה!
האוכל טעים והקינוח (עוגת גבינה ותותים עם קצפת) סביר. מפנים את הכלים ומתברר שאת ארוחת הערב הכינה אשתו של בעל המקום. מחיאות כפיים לשפית.
וכעת נעבור לחלק האומנותי – שירת הפאדו. גיטריסט וגיטריסטית מתחילים בנעימות וזמר צעיר מנעים
בקולו העמוק. בעל המקום מצטרף בגיטרה ושירה ומוסיף הסבר על מוזיקת הפאדו.
הערב ממשיך וגם בעלת המקום מצטרפת לשירה בנוסף לזמר צעיר ורופא מקומי שמתארח במקום.
ערב מהנה ומיוחד שמסתיים לקראת אחת בלילה.
חזרה לחדר בעליות של אלפמה. מחר גמר ליגת אלופות!
יום שבת – 25.5
קפה (ללא מאפה) בבית הקפה השכונתי ומתרשמים מהבניה המואצת של מבנים וקישוט הרובע
לקראת פסטיבל "סנט אנטוניו".
מגיעים לאזור שוק הגנבים שמתברר כשוק פשפשים ענק – עשרות דוכנים ושמיכות מאכלסים כמעט
כל דבר. איציק מנסה לקנות כלבלב.
ישן, משופץ, גנוב, חדש, מזויף , הכול ניתן למצוא בשוק הגדול, שמתפרש על פני מספר רחובות.
נוסעים למגרש ברכבת התחתית שיוצאת מתחנת סנטה אפולוניה. בדרך מצטרפים אוהדים ואוהדות
רבים שלבושים בצבעי המועדונים. האווירה מתחילה להתחמם (לטובה) ואוהדי הקבוצות מפרגנים זה
לזה – מזל שהגרמנים והאנגלים לא עלו לגמר.
בסביבות האצטדיון מסתובבים כבר מאות אוהדים שמצטלמים למזכרת. לפי הנחיות שנשלחו במייל, אוספים את הכרטיסים. מרגש להחזיק בכרטיסים היקרים מפז (במרכז העיר מוכנים לשלם אלפי יורו
עבור כרטיס לגמר).
חוזרים לאזור כיכר רוסיו שמאכלסת אלפי אוהדים שחוגגים ושרים. להקת מתופפים מוסיפה לחגיגה
הגדולה.
סנדוויץ' "בופינה" מרגיע את הבטן המקרקרת.
ממתינים בתחנת קו 12 ורק לאחר כחצי שעה מתברר שהיום הקו לא פעיל. מונית מחזירה אותנו
לאלפמה.
פקקי תנועה באזור עקב אירוע הייניקן לבכירי אופ"א שמגיעים בריקשות ממונעות. כל האזור חוגג
ואנחנו מתיישבים בחצר מסעדה מקומית שמקבלת את האוכל ממטבח הנמצא מעבר לכביש הסואן.
מנוחה קצרה בחדר, התארגנות ויוצאים לדרך. עולים בתחנה הראשונה של התחתית. כבר
בתחנה הראשונה הקרונות דחוסים באוהדי הקבוצות שהגיעו באוטובוסים ורכבות ממדריד.
בתחנות הבאות לא ניתן להעלות נוסעים עקב העומס והצפיפות.
בירות ושירה אדירה בקרונות.
נכנסים לאצטדיון (לאחר בדיקות ביטחון קפדניות) ומתמקמים במקומות. (במרכז, קצת גבוה אבל
רואים מצוין).
הכרות עם אוהדי ריאל שמסביבנו (כבר רואים את המתח על פניהם). טכס הפתיחה מרשים ומכניס
את כל הקהל לאווירה מחשמלת.
19:45 – שריקת הפתיחה. מתח וגישושים. דקה תשיעית ודייגו קוסטה יוצא. איזו אכזבה.
המשחק לא ברמה גבוה וריאל תוקפת יותר. אתלטיקו מפתיעה בשער בשלהי המחצית ואוהדי
ריאל שלידנו לבנים כסיד וקבורים במושבים.
המחצית השנייה נפתחת ולכל אורכה ריאל לוחצת ומחמיצה. 5 דקות תוספת זמן.
דקה 93, כבר מתחילים לחרוט את שמה של אתלטיקו על הגביע. שער! ראמוס מחזיר את ריאל
מהקבר! אוהדי ריאל מסביבנו מחבקים את איציק. שורה של אוהדי ריאל מעלינו מתעלפת!
מרגע זה היה ברור לכולם שרשום משמיים שזהו הגביע העשירי של ריאל.
שערים של בייל, מרסלו ורונאלדו בפנדל הכריעו את אתלטיקו השבורה מנטלית ופיסית.
איזה גמר דרמטי ואדיר!
מחנות האוהדים מפרגנים אחד לשני ושחקני ריאל חוגגים על הדשא. גם הצלמים בטרוף!
ביציאה מוכנים לקנות ב 10 יורו את כרטיס הכניסה של הגמר. נשמור את שלנו למזכרת.
חוזרים דרך הקניון שליד המגרש ומקנחים בארוחת לילה מאוחרת (פיצה ושתיה). הלחץ בתחתית
נרגע ולחדר מגיעים בסביבות 2 אחר חצות. שעתיים לנמנם עד שתגיע המונית.
4:00 – מונית לשדה התעופה שרק מתעורר. טיסה רגועה לברצלונה. לאחר המתנה של 4 שעות
בדיוטי של ברצלונה (כולל ארוחת צהריים במקדונלד) עולים למטוס אל על.
אי אפשר בלי איחור קל – טיסה חלקה חזרה לארץ.
רובע אלפמה – 11 עליות ו 10 ירידות
14 שעות טיסה, 7 שעות המתנה
ליקר שרי, עוגת פסטיס דה בלם, סנדוויץ' בופינה
מונית, אוטובוס, תחתית, טראם וחשמלית
5 גולים ומופע פאדו מרגש
תם ונשלם מסע כדורגל מופלא – להתראות בשנה הבאה בברלין.
