טיול כדורגל – ספרד פורטוגל – דצמבר 2014

טיול כדורגל – ספרד פורטוגל – דצמבר 2014

8.12 יום ב'

3:00 בלילה פגישה מרגשת בנתב"ג – יורם מגיע מצפון ברכבת וסורין במונית מראשל"צ.

סיבוב מהיר בדיוטי והפסקה קצרה בטרקלין. עיכוב קצר לפני ההמראה וכבר העגלות עם השתייה

וארוחת הבוקר חוסמות את המעברים שבמטוס.

נמנום וסרט (שקשה לראות במסכי המיני) עד שהטייס מודיע שטמפרטורת הקרקע במדריד – 4 מעלות!

בהשכרה משדרגים אותנו לגולף ואנחנו מוותרים על תוספת ביטוח עבור צמיגים (מי צריך? המסלול

שלנו רק באוטוסטרדות ובטח יש לנו כזה ביטוח).

יוצאים לדרך לאחר סיבוב כפול בתוך שדה התעופה (ה GPS מסרב להבין ספרדית ...).

אחרי שעתיים עצירה לנשנוש קל (אנשובי, סלט, צ'יפס וכמובן – בירה). ממשיכים ומנורת לחץ אוויר

בצמיגים נדלקת – אולי סתם תקלה במנורה. הרכב מתפקד כרגיל ונוסעים עוד כשעה עד

לתחנת דלק כדי לתדלק. יורדים לבדוק את הצמיגים.

אסון! – צמיג אחד מאבד את כל האוויר ברגע. אין אפשרות תיקון בשעה כזאת ואנחנו נוסעים

בזהירות על צמיג רזרבי עד ליסבון.

מנסים להגיע לחניון הרכבת שליד המלון ובסוף חונים ליד שוק הגנבים – מחר לפני 9:00 נאסוף

אותו (או מה שיישאר) ונטפל בצמיג.

המלון בשכונת "אלפמה" נמצא בסמטה מקסימה והחדר קטן ונחמד. מיטה זוגית עם שמיכה אחת, יש!

יוצאים לסיבוב רגלי עד למרכז המקושט לכבוד הכריסטמס. חוזרים למלון במונית – כמעט 24 שעות ללא שינה.

9.12 – יום ג'

7:30 ועדיין חשוך בחוץ. קפה וקרואסון בבית קפה נחמד ליד המלון ומכוונים לחברת ההשכרה לצורך

טיפול בצמיג. מעדיפים להשאיר את הרכב להחלפת צמיג עד למחרת. חוסך לנו גם חניה וגם כאב

ראש לגבי החלפת הצמיג.

מכוונים למרכז ברכבת התחתית (לא לפני שאנחנו אוספים באצטדיון את הכרטיסים למשחק) ומשם

ממשיכים לרובע "בלם". סיבוב במנזר "ג'רונימוס" ועולים לאנדרטת המגלים והמפורסמים של פורטוגל.

באגט טעים לצהריים ולא מוותרים על עוגיות "פסטיס דה בלם". משהו מתוק לשעה מאוחרת יותר.

חוזרים למרכז ומצטיידים בשימורי סרדינים ואנשובי מחנות שמתמחה בכך ויש בה עשרות סוגים של

שימורים למוצרים מהים.

שותים "ג'ינג'ה" – ליקר דובדבנים חריף ומדהים וחוזרים לאזור המלון בחשמלית קו 12 המיתולוגי.

קפה עם עוגיית "פסטיס דה בלם" בכיכר "סול" ואחרי התארגנות ויוצאים למשחק הראשון בסדרה:

בנפיקה ליסבון נגד לברקוזן.

הגעה למגרש ברכבת התחתית מתחנת אפולוניה. הסיבוב בקניון שליד המגרש כולל פיצה ושתיה.

צעיף למזכרת ונכנסים לאצטדיון שברובו ריק ונשאר כך גם לפתיחת המשחק. יש חשיבות עבור

לברקוזן – מקום ראשון בבית ימנע מפגש נגד הקבוצות החזקות בשלב הבא.

החמצת השנה של לימה מליסבון כנראה גרמה למשחק אנמי ועד למחצית לא היו אירועים מיוחדים.

במחצית השנייה הייתה התעוררות מסוימת בעיקר אחרי שמונקו כבשה שער ועקפה את לברקוזן.

0:0 בסיום – משחק ללא שערים, ללא אווירה, באצטדיון מקסים שבשנה שעברה אירח את אחד

ממשחקי הגמר הדרמטיים ביותר – ריאל מדריד גוברת על אתלטיקו מדריד 1:3 בהארכה.

חוזרים ל"אלפמה" ומוסיקת "פאדו" מושכת אותנו למועדון/מסעדה שליד המלון.

נכנסים פנימה בזמן הפסקה שבין השירים. חשוך, 2 נגני גיטרה וזמר פאדו שר בקול מיוחד

את אחד השירים המלנכוליים שמייחדים את מוזיקת "הפאדו".

שותים בירה שמלווה את הגברים שעולים לשיר ובעל הבית המזמר מתגלה כסוחר לא קטן

ומצליח למכור לנו דיסק משיריו.

כמה טוב שהמיטה קרובה – 5 דקות ואנחנו כבר חולמים חלומות פז.

10.12 – יום ד'

להתראות ליסבון - היום ממשיכים לפורטו.

7:30 – מפנים את החדר ויורדים לכוון תחנת אפולוניה. בדרך עוצרים לקפה ומאפה.

הרכבת התחתית עוצרת לא רחוק ממשרדי חברת ההשכרה ואנחנו נפרדים מ 110 יורו

לטובת החלפת הצמיג. לא נורא – חסכנו חניה.

יוצאים לכוון פורטו. תוך שעה וחצי אנחנו עוצרים ב"קוימברה", עיר סטודנטים מקסימה.

המדרחוב הראשי מוביל אותנו לתוך העיר העתיקה ואנחנו עולים בסמטאות עד לאוניברסיטה.

זוהי אחת מהאוניברסיטאות העתיקות באירופה ואתר מורשת עולמית של אונסק"ו.

סיבוב קצר בעיר העתיקה ומשם כעבור שעה של נהיגה מגיעים למלון בפורטו.

מתמקמים ומיד יוצאים. 3 תחנות ברכבת תחתית ואנחנו ממש במרכז פורטו.

מרגיעים את הרעב בכמה עוגיות שקדים עד שמוצאים את חנות הספרים המדהימה בעולם.

חנות שמעוצבת פנימית בצורה יוצאת דופן. גילופי עץ על הקירות, התקרה ובמעלה גרם

המדרגות המעוגל מדהימים. אסור לצלם בחנות ונראה שכל מי שנכנס הגיע

כדי לראות ולהתפעל מהעיצוב.

מבקרים גם בתחנת הרכבת המיוחדת, סאו בנטו. קירות התחנה מעוצבים עם קרמיקות מצוירות.

נושאים שונים מתוארים על הקירות – עבודות שדה, קרבות, חיי כפר ועוד. את פנינו מקבלת מקהלת

מבוגרים ששרה משירי חג המולד.

בהמשך אנחנו יורדים דרך העיר העתיקה עד לטיילת "ריבריה" ומשם חוצים את גשר לואיז עד

לטיילת היקבים שממול.

אוכלים ארוחת צהריים מאוחרת במסעדה חמודה (לבד לגמרי!). חוזרים בעזרת קרונית חשמלית

שמעלה אותנו חזרה לעיר ומשם בתחתית עד לאזור המלון.

בית קפה שמשולב בקונדיטוריה משמש תחנה אחרונה לפני ההכנות למשחק בערב. קפה ועוגות

טעימות יחזיקו אותנו בחיים עד סוף המשחק.

גם בליסבון וגם בפורטו יש תופעה של "מכוון ושומר חניה" – טיפוסים שממתינים ברחוב ומכוונים

אותך לחניה פנויה לאורך המדרכה ומצפים לתמורה. לא כדאי לדלג על מתן תמורה נדיבה – יש

סיכוי שתמצאו רכב במצב שונה ממה שהשארתם או אולי לא תמצאו אותו בכלל.

הדרגאו, אצטדיונה של פורטו נמצא 5 דקות הליכה מהמלון וצמוד לקניון קטן. ההרכבים לא מלאים

וכנראה פורטו שומרת את השחקנים למשחק הליגה הקובע מול בנפיקה ליסבון בסוף השבוע. גם

"שחטייר דונייץ" לא משחקת בהרכבה המלא. למרות זאת המשחק תוסס ומעניין.

האורחים מאוקראינה עולים ליתרון בדקה 50 וממש לפני השריקה לסיום (דקה 87) אנחנו מקבלים

"תמורה לאגרה" – שער מדהים של פורטו, בעיטה אדירה של וינסנט אבובקר, שחקן נבחרת

קמרון, ישירות אל מתחת למשקוף.

ביציאה הרעב מתחיל להציק וכמונו גם אחרים מתקדמים לכוון הקניון שצמוד למגרש.

עולים לקומה השלישית שבה מרוכזות כל המסעדות. בוחרים לאכול מוקפץ ויפה לראות את

ההכנה מול העיניים. בוחרים מנות (יורם עוף, סורין שרימפס) ואת הרוטב spicy – וזה היה חריף!

עשן מהאוזניים ושפתיים שורפות יומיים.

חוזרים רגלית למלון ומסכמים ערב מהנה וחריף.

11.12 – יום ה'

השכמה מוקדמת – הדרך לסביליה ארוכה וצריך להספיק גם לבקר בעיר וגם למשחק (עדיין לא

רכשנו כרטיסים).

מתחילים להדרים ומשום מה ה GPS לא מצליח (תמיד מאשימים את המכשיר) להתאפס על

הדרך הנכונה ואנחנו מוצאים את עצמנו נוסעים כמה דקות על כביש אגרה חדש מדהים. מאוחר

מתברר שאנחנו בין הבודדים שנוסעים על הכביש.

יוצאים מהתסבוכת וממשיכים בכבישים צדדיים ודרך כפרים ועיירות פורטוגליות עד היציאה לספרד.

בדרך אנחנו עוצרים וחולקים מרק ירקות עשיר וסלט "ניסואז" טרי ועשיר.

המלון בסביליה ממש קרוב לכניסה לעיר ומוצאים אותו בקלות. לאחר שמבינים שלא נשיג

חניה ברחוב אנחנו יורדים לחניון התת קרקעי של המלון ומתארגנים מיד ליציאה.

מרכז סביליה נמצא ממש קרוב ולאחר חציית הנהר מגיעים למדרחוב הראשי שעוברת בו רכבת

פרברים שקטה שמאלצת את המטיילים בו לפנות דרך.

אנחנו נכנסים לאזור קסום של מדרחובים ומבנים מיוחדים ביניהם ארמון "אלקזר"

והקתדרלה. מסיירים באזור והולכים לראות את ה"שמשייה" (פרוש מספרדית).

המבנה הארכיטקטוני היפיפה, דמוי וופל, מכסה כיכר ענקית ומשמש כשוק, מוזיאון, חלל הופעות ועוד.

הזמן דוחק, מונית ואנחנו כבר באזור האצטדיון. יש כרטיסים בקופה ואפילו במקומות מצוינים.

המחיר מעולה – 45 יורו.

את הזמן עד לתחילת המשחק אנחנו מעבירים בפיצרייה. טעים וחשוב היות ולא בטוח שנמצא מקומות

לאכול אחרי המשחק.

האצטדיון קצת מוזנח בעקבות שיפוצים לצמצום כמות הצופים – מעבר לישיבה בהתאם לחוקי פיפ"א.

מתיישבים וצמרמורת מהאווירה ומשירת ההמנון של סביליה.

פעם ראשונה של משחק בליגה האירופית. במחצית הראשונה, "רגייקה" הקרואטית לא מראה יכולת

ורוב הזמן המקומיים שולטים. סוארז הפעלתן מבקיע שער יפה ורייס שכיכב גם בריאל מדריד, מלהטט

ונמצא בכל מקום במגרש. במחצית השנייה בטו, שוער סביליה מציל שער והמשחק נגמר בניצחון ביתי.

חוזרים לאזור המלון ברכבת תחתית. מתברר שזו הייתה הרכבת האחרונה.

אחר הצהריים וערב של אווירה מקסימים.

12.12 – יום ו'

היום הדרך קצרה – רק 140 ק"מ ולכן מחליטים להשלים ולראות את סביליה גם באור יום.

סיבוב קצר ומתברר לנו שהסיור ב"אלקזר" יכול להיות ארוך ולכן מוותרים.

יוצאים לדרך בכוון קורדובה. קפה ומאפה בדרך וכבר רואים את קורדובה ברקע. הכניסה

לעיר בשיפוץ וה GPS לא מוצא תשובה עד שאנחנו מביאים אותו לאזור שבו הוא מצליח לזהות

את הכבישים.

ה"פרדור" של קורדובה, מלון פאר, ששייך לרשת שהפכה ארמונות ומבנים היסטוריים למלונות

מיוחדים במינם, הוא המלון שלנו הלילה.

לובי מפואר וחדר ענק עם מרפסת שצופה לנוף ולבריכה, מקבלים את פנינו. התארגנות קצרה

ולפי המלצת פקידת הקבלה, אנחנו משאירים את הרכב במלון ויורדים לעיר באוטובוס.

במרכז אנחנו מחליטים לאכול צהריים במסעדה איטלקית.

המסעדה מתבררת כאירוע הקולינרי או הגסטרונומי הטוב ביותר בטיול. אוכל טעים, שרות מיוחד

ואווירה כיפית. סלט ולחמים טעימים מלווים ביין לפתיחה היו הכנה לפסטה וריזוטו שהיו מושלמים.

פעם ראשונה שלא הצלחנו לסיים את המנה העיקרית.

המשכנו לתוך הסמטאות וחצרות הפטיו המעוצבות ומקושטות בעציצי פרחים ובמוטיבים שונים.

הערב יורד והכיכרות מוארות באור מיוחד שגורם להן להיות יותר מיוחדות.

ברובע היהודי אנחנו מגיעים לפסלו של הרמב"ם (רבי משה בן מימון) שקורדובה היא עיר

הולדתו.

בכיכר המרכזית העמידו את דוכני חג המולד המוכרים מתוקים ואביזרים לחג ואנחנו נכנסים

לבית קפה מצועצע לתה ובירה – שילוב מעניין (מי שתה בירה ומי תה?)

האוטובוס מחזיר אותנו למלון המיוחד (אותה נהגת שהביאה אותנו לעיר). צלילים נשמעים

מכוון הבר שבלובי. נגן גיטרה מנגן במסעדה הצמודה ואנחנו מתיישבים לכוס בירה וטאפס אנשובי.

ערב שמסתיים בצורה מושלמת.

13.12 – יום שבת

נפרדים מקורדובה ומכוונים את ה GPS לטולדו – העצירה האחרונה שלנו במסע הכדורגל.

מראש חשבנו גם על אפשרות שאולי נצא מטולדו ונראה את המשחק של חאטפה מול ברצלונה.

מזג האוויר הצפוי מניע אותנו ממחשבה זו.

בדרך לטולדו אנחנו עוצרים לארוחת צהריים במסעדה מקומית שאט אט מתמלאת בפועלים

מהסביבה. אנחנו מזמינים וחולקים סלט לפתיחה ומנות של חזה עוף ובקר לעיקרית.

כמו תמיד, בירה עוזרת לעיכול האוכל.

הכניסה לטולדו קלה אבל החניה ליד המלון ממש לא. מעדיפים חניה ציבורית בעלות 13 יורו

ליום על פני חניית המלון המסובכת ב 10 יורו.

המלון צמוד לעיר העתיקה ותוך דקות אנחנו משתלבים יחד עם מטיילים רבים (יום שבת)

בסמטאות של טולדו. עוצרים ממש בהתחלה לאכול משהוא שמתברר כנפילה של

הטיול. מקום שמגיש נגסי עוף (לא בטוח שזה היה עוף) הטבולים במיונז וקטשופ. כל זה

בשילוב 4 בקבוקי בירה.

מחפשים ומזהים ברובע היהודי את בתי הכנסת העתיקים שהיו בעיר.

אחר הצהריים מתחיל לטפטף ואנחנו מחפשים פאב כדי לראות את המשחק בחטאפה.

ממש ביציאה מהעיר העתיקה אנחנו מזהים פאב אירי שמקרין את המשחק.

בירות טובות לא עוזרות וגם המשחק הזה מסתיים ללא שערים. מזל שלא

נסענו (גם בגלל הגשם השוטף שירד במשחק).

חוזרים להתארגנות במלון ויוצאים חזרה לארוחת ערב. מנסים במספר מסעדות ונראה

שהן במצב סגירה. יכול להיות שכבר סוגרים? השעה רק 20:00.

לפי המלצה שמקבלים ממקומי שעובד בדוכן שבכיכר, אנחנו נכנסים למסעדה שגם

נראית נטושה אבל המלצרית החמודה מקבלת אותנו בברכה.

COM.ES זהו שם המסעדה ואנחנו מתחילים בבירה ומנות עיקריות של עוף ובקר.

אט אט מתברר שאנחנו היינו המקדימים ועד שאנחנו עוזבים היא כמעט מלאה.

החזרה למלון מלווה ברגשות מעורבים על כך שזו ארוחת הערב האחרונה בטיול

אבל היה זה אחד מטיולי הכדורגל המהנים שהיו לנו.

14.12 – יום א'

משכימים ויוצאים מהמלון בשעה 7:00. דקות של חרדה עוברות עלינו כאשר כרטיס החניה

לא פותח את המעלית של החניון. רק לאחר כמה ניסיונות מצליחים והיציאה מהחניון עוברת

בשלום.

הדרך למדריד די שקטה בשעה כזאת, גם בגלל שזהו יום ראשון.

לקראת מדריד, ה GPS מחליט, שאחרי כשבוע שבו לא הענקנו לו אפילו פעם אחת

מילה טובה, לשבות לתמיד.

מפעילים את נשק יום הדין – GPS מתוך מכשיר הסלולר. סימני המטוס המציין את שדה

התעופה מתחילים להופיע על שלטי ההכוונה.

ממש לפני השדה, הספרדים גובים עוד 2 יורו על קטע קטן והחזרת הרכב עוברת חלק.

כריך, קפה ומיץ סחוט ומשם עוברים את תהליך הכרטוס, ביקורת דרכונים והאבטחה.

בטיסה חזרה לא היו אירועים מיוחדים. בארץ אנחנו נפרדים ומתפצלים – לצפון ולדרום.

סיכום

3 משחקים – 3 שערים

4 זמרי פאדו

5 כנסיות, 3 בתי כנסת, רמב"ם אחד

2103 ק"מ – 19 שעות ו 37 דקות של נהיגה

צמיג אחד קרוע

15 בירות, 8 אספרסו, 6 קפוצ'ינו, 2 "ג'ינג'ה"

GPS שביום האחרון החליט להתאבד ...

#ליסבוןהמקסימה